פורסם ב-19 ביולי 2006, 13:17 במדור אקטואליה
לאחרונה צף מחדש הויכוח המהותי האם צריך להתיר לערבים לחיות בקיבוצים ובמושבים יהודיים? לאור הפרשה המדוברת האחרונה, העלו חברי "ישראל ביתנו" הצעה לסדר היום בנושא המרכזי במצע הפוליטי שלהם, "חילופי שטחים ואוכלוסיות".
היום נודע ששתי משפחות מקרב ערביי נצרת פנו בבקשה לרכוש קרקע בקיבוץ מסילות שבגלבוע כדי להקים את ביתם שם, ולתקוע יתד בלב סביבה יהודית. הבקשה התמוהה הזאת מצטרפת לשורה של יוזמות של ערביי ואדי ערה וכל אזור המשולש לרכוש אדמות בלב מושבים וקיבוצים יהודים, כשרים למהדרין, באיזור הגליל התחתון והעמק המערבי. דע עקא, שהם שבים עם פניהם ריקם, כיוון ששום יהודי החיי חיי קהילה משותפים בקיבוץ מאוחד או במושב חקלאי, ניעות לחיות בסמוך לערבים ולו בשל הבדלי הדת והתרבות הקיצוניים שנפערים בין המתיישבים החילוניים החלוצים למיעוט האתני הדתי הלאומי הגדול ביותר במדינה.
משפחה אחת מאום אל פחם שבוואדי ערה, הגדילה לעשות, כאשר לפני כשנתיים הגישה ערר לביהמ"ש העליון בתביעה שידרוש ממנהל מקרקעי ישראל לאפשר להם לבנות את ביתם במושב גדיש שבחבל התענכים. הם ידעו למי לפנות, כי בסיועו הבלתי נדלה של עו"ד אביגדור פלדמן, לא העלו חרס בידם. ביהמ"ש העליון, הליברלי ושוחר זכויות האדם שלנו, פסל את החלטת ביהמ"ש המחוזי, לא לאשר בקשתם, ונענה מחדש לדרישות העותרים.
ראשי המשפחה אומנם השיגו מבוקשם, אך כעבור חצי שנה בלבד ביישוב, הסתיים העסק בפיאסקו גדול וניצחונם בעליון היה לניצחון פירוס. מציאות החיים הקשה טפחה על פניהם והם הבינו את אי יכולתם להיטמע בחברה החילונית החלוצית המושרשת באדמה. הם חזרו למקום מושבם באום אל פחם, לא לפני שטענו כי התושבים מתנקלים להם ולא מקבלים אותם לחיקם, ובצדק. הם לא השכילו להבין את הבדלי התפיסה והחשיבה התהומים.
גם היום מסתבר שערביי נצרת ואום אל פחם רוצים להיטמע בתוך מעוזנו החברתי-לאומי-ציוני - הלוא הוא הקיבוץ, ונשאלת השאלה וכי למה להם? ומדוע לנו לאפשר להם זאת? שהרי אדמות קק"ל הן אדמות הלאום היהודי, בהגדרה, שנקנו ע"י תרומות של יהודים למען התיישבות יהודית כבר 120 שנה מאז אוסישקין ועד טבנקין. האם הערבים בארץ ובעולם התגייסו כדי לתרום כספים להתיישבות היהודית והלא יהודית בא"י מאז המנדט הבריטי ועד היום? כמובן שלא. מעולם לא עיניינה אותם ההתיישבות הערבית בא"י והם משתמשים בפלסטינאים ובערביי ישראל רק כדי לנגח פוליטית את הציונות ואת מדינת ישראל. ייתרה מזאת: אם הייתה חשובה כ"כ ההתיישבות הערבית בא"י לערביי האמירויות הירדנית ונסיכויות הנפט בדובאי ובכווית אזי התשתיות הבסיסיות בערים ערביות כמו אום אל פחם וכפר קאסם מזה, ובשכם וג`נין מזה היו ממזמן משוקמות הלכה למעשה. גם הפליטים הפלסטינאים היו מיושבים מחדש בערי מקלט נורמליים ולא ממשיכים לסבול מתחלואה רבתי ומחסור בסיסי במזון ובקורת גג על אדמות המדינות הערביות שקלטו אותן ב48` וב67`.
אל לנו לשלול את התזה לפיה אותם ערבים הם מיקרוקוסמוס במודע או שלא במודע של תהליך ערבי-פנימי שבו ערביי ישראל רוצים להפוך את מ"י למדינה דו-לאומית בנוסף למדינה פלסטינית נקייה מיהודים שעתידה לקום, זאת כחלק מחזון פאן-ערבי לפיו כל העולם הערבי יהפוך למעצמה כלל מוסלמית שמרכזה במזרח התיכון ובפרט בי-ם. הכצעקת?
בתשובה אליהם, מציע אביגדור ליברמן, להכיר במדינת לאום פלסטינאית תוך חילופי שטחים של ריכוזי אוכלוסיה ערבית גדולים. המצע הפוליטי של ליברמן, ובייחוד המשנה האידיאולוגית שלו, דומים מאוד למצע קדימה למעט עקרון החד צדדיות. ולמען הגילוי הנאות אציין שהנני תומך עקרונית ברעיון, ברם סבור שללא הסכמה דה פקטו של ערבי ישראל לא נוכל לממש דה יורה אותו, למרות חיוניותו.
ייתרה מזאת גם בקדימה מצדדים בהפרדה אכזרית מהערבים ולא שוללים החלפת שטחים ואוכלוסיות במסגרת הסכם. דע עקא, שקשה להאמין כי הפלסטינאים יסכימו לדרישה חיונית זאת לחוסנה האתני והלאומי של החברה היהודית, ועל כן צו הגורל מורה עלינו לקחת את גורלנו בידינו ובכך לעקור מהשורש את חזון הפאן-ערביות במזרח התיכון בכלל, והאיום הדמוגרפי של ערביי ישראל בפרט.
אין לשלול חקיקה שתאט את קצב הילודה המטורף במגזר הערבי כל עוד הם מאיימים על תרבותנו וזהותנו ולאומיותנו היהודית. לפי כל המחקרים הסוציולוגיים האיום הדמוגרפי ירקום עור וגידים הלכה למעשה בעוד 20 שנים מהיום, אז יהיו יותר ערבים מיהודים בין הירדן והים, ואו אז את המצב הכאוטי הזה לא נוכל עוד לשנות.
המסקנה המתבקשת ברורה וחד משמעית: כדי לשמור על חוסננו הלאומי כיישות אתנית לאומית דומיננטית במדינה שתישען על 3 הצירים יהודית-ציונית-דמוקרטית בהתאמה, אנחנו חייבים לנקוט בצעדים משמעותיים. אביגדור ליברמן הוא אותו נביא בעירו שמתריע על הסכנה, במקום בו כולם מנסים להתעלם ממנה. בניגוד לצביעות של השמאל הרדיקלי, זוהי הבעייה המוחשית המסוכנת ביותר לקיומה של המדינה כיהודית.
לכן, אפוא, מוטלת עלינו החובה המוסרית, אם עתידנו כעם וחברה יקר לנו, להעביר את האחראיות הריבונית על חלק ניכר מערביי ישראל, ובכלל זה ערביי ואדי ערה והמשולש, במהרה, ובכל הסכם עתידי עם עמם הפלסטינאי, לאבו-מאזן ולרשות הפלסטינאית - לביתם הלאומי. הצביעות המקוננת בחוצות השמאל שוכחת את העובדה היסודית שהם פלסטינאים בזהותם ובלאומיותם ובעצם הנוכחות שלהם כאן הם משמשים כגייס חמישי של האומה הערבית, ובכך מהווים סרטן בגוף האומה שממאר ומסרב להגליד.
עלינו לקחת את גורלנו בידנו, לפני שיהיה מאוחר מדיי ויקומו פה שתי מדינות פלסטינאיות: אחת בי-ם (באמתלה של דו קיום ודו לאומיות) והשנייה בפלסטין. מי שלא מאמין לסכנת הקיום היהודי שיקרא את חזון ערביי ישראל שנכתב ע"י אינטלקטואלים ערביים מהאקדמיה, מהכנסת והמשפט הישראלי ושולל למעשה את זכות קיומה של מדינת ישראל לחיות כמדינה יהודית-דמוקרטית.
פורסם בידיעון העמק והגליל ב-3/1/05 מאת שי שלום עזרן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה