יום שלישי, 19 בינואר 2016

למה לא יהיה שלום



פורסם ב-24 באוקטובר 2009, 11:51 במדור כללי
 

מאות שנים האמינה הכנסייה הקתולית כי השמש סובבת סביב הארץ. מי שהעז לטעון ההפך נחשב מטורף או כופר. מאה שנים האמינה הציונות בפתרון לאומי לסכסוך הדתי. אלא שפתרון זה מוצה ונוסה עד תום מהסכמי סייקס פיקו שחילקו את המזרח התיכון לריבועים סימטריים ועד הסכמי השלום הקר והכושל (יש לומר) של ישראל עם מצריים וירדן.  

אבל עמדות פוליטיות אינן עניין מיסטי. הן אמורות להיות הגיוניות. במיטבן הן משרתות את האינטרסים של המחזיק בהן. לעתים הן משיגות תוצאה הפוכה משום שניתוח האינטרסים היה לקוי.
 למה לקוי? כי 100 שנות סכסוך הוכיחו לנו שטעינו באבחנה וכתוצאה מכך בפתרון ההגיוני לסכסוך. אם  אכן היה הסכסוך טריטוריאלי – ניתן היה לרפא את המחלה באמצעות פשרה טריטוריאלית. עשרות ניסיונות כאלו נעשו במאה השנים האחרונות וכולם נסתיימו במרחץ דמים או במלחמה. 

מקורו של הפחד היהודי מהסכסוך המתמשך מונע משתי הנחות יסוד מוטעות מיסודן: 1. הפרדה אתנית: הם שם ואנחנו כאן; 2. מדינה דו-לאומית. דע עקא, שמכל בחינה שהיא לא ניתן לקיים מדינה פלסטינית ב6,000 קמ"ר שתהא ברת קיימא. זו תהא מובלעת נקייה מיהודים שתקבל זרם של מליוני פליטים ו"תפוצץ" את הגבולות עד איחוד בלתי נמנע עם הממלכה הירדנית ש85% מאזרחיה הם פלסטינים. שנית, לא באמת ניתן לפנות יותר מ-300 אלף יהודים מיהודה ושומרון. פינוי פחות מאחוז בודד (!) מיהודי יו"ש בעזה השאיר פצע פתוח בחברה הישראלית וטראומה לאומית שהובילה לשתי מלחמות רק ב4 השנים האחרונות. הנוסחה "שטחים תמורת שלום" התגלתה הן בלבנון והן בעזה כ"שטחים תמורת טרור" והיכתה על פנינו. גם לתמיכה בינ"ל לא זכינו וגם זכות ההגנה העצמית נלקחה מאיתנו באזורים שפינינו.


ניתן אולי להבין מדינות התובעות מישראל לקבל את תוכנית "שתי מדינות לשני עמים", מתוך שהן סבורות שתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן משרתת את האינטרסים של מדינתם. אם התוצאה שתושג, אם חלילה תוקם מדינה כזו וכתוצאה מכך תיפול מדינת ישראל, תפגע גם באינטרסים שלהם עצמם – לא תהיה זאת אלא עוד טעות פוליטית אחת, שההיסטוריה האנושית רוויה בהן. 

ניתן אולי להבין אפילו את אלו שתובעים הקמת מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל מתוך שהם עוינים לישראל ורוצים בטובתם של הערבים. למעלה מ-3,500 שנים של היסטוריה כתובה מתעדים היטב ניסיונות להשמיד את עם ישראל, או למנוע ממנו עצמאות מדינית. אי אפשר בהקשר זה שלא לציין כי הפעם הראשונה שעם ישראל נזכר בהיסטוריה האנושית מחוץ לתנ"ך היא במצבת פרעה-מרנפתח ובה כתוב בקיצור: "ישראל הושמד, אין לו זרע". כבר ניסו כזאת, עדיין מנסים, וכנראה גם ימשיכו לנסות. 

אבל כאשר התביעה להקים מדינה פלסטינית עצמאית באה לא כתוצאה מניסיון לשרת את האינטרסים של המבקש, אלא מתוך איזושהי "חתירה  לצדק", או התיימרות לקדם את טובתה של מדינת ישראל – איננו יכולים עוד להתמודד עם התביעה בכלים לוגיים. יש כאן סוג של "דוגמה דתית", אשר קשה מאד, אולי בלתי אפשרי, להדוף אותה באמצעי שכנוע הגיוניים. 
יצחק רבין ז"ל אמר: "מדינה פלסטינית יכולה לקום רק על חורבותיה של מדינת ישראל". הוא הבין את השאיפה הערבית – להחריב את ישראל. הוא הכיר את הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ ישראל וידע: מדינה פלסטינית תהיה לעולם אירידנטה, אשר תשאף להשתלט על ישראל ולרשת אותה. רבין חשב שהשארת הבקעה בידנו כמו גושי ההתיישבות (כולל הר חברון) תמנע איחוד ערבי שיאיים על קיום ישראל. רבין היום, בוודאות, היה חושב אחרת.

אבל מי שמכיר, ולו ברמה הבסיסית ביותר, את יחסו של האסלאם אל היהודים ואת מעמדה של ארץ ישראל באסלאם, יודע כי היא "וואקף", אדמת הקודש המסורה לעולם למוסלמים, וחל איסור מוחלט על כל מוסלמי להכיר בשלטון של כופרים – יהודים או נוצרים – באדמת וואקף זו. לכן יכולים הערבים לחתום הסכם מדיני, אפילו הסכם שלום, עם מדינת ישראל – אבל לעולם לא יכירו בה כמדינה יהודית, וכל הסכם שלום כזה לא ימנע מהם להלחם במדינת ישראל, מבית או מחוץ, כדי להפוך אותה למדינה דו-לאומית בשלב ראשון ולמדינה ערבית בשלב השני. זוהי תורת השלבים של הפתח המופיעה באמנתה "החילונית". על התורה ההיטלריסטית של החמאס אין מה לדבר.

הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בחלק מארץ ישראל משרתת היטב את המטרה הזו. מי שסבור כי נסיגת ישראל לקווי 67` תפתור את הסכסוך חייב לזכור כי הארגון לשחרור פלשתין שערפאת עמד בראשו לא נוסד בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967 אלא שלוש שנים קודם לכן, כאשר ישראל לא החזיקה בשטחים, ושטחי מדינת ישראל הם-הם אותה "פלשתין" שהערבים רוצים "לשחרר", על פי שם הארגון איתו נתבעת מדינת ישראל לחתום הסכם ולהעניק לו מדינה. 
ירדן היא פלסטין
אבל מדוע הקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן היא לא רק בלתי אפשרית לכל מי שרוצה בהמשך קיומה של מדינת ישראל, אלא גם מיותרת? משום שיש כבר מדינה פלסטינית אחת - והיא ירדן. מי שתומך בהקמת מדינה פלסטינית נוספת, ממערב לירדן, תומך בעצם בתוכנית "שלוש מדינות לשני עמים". 

בשנות ה-20 של המאה הקודמת העניק "חבר הלאומים" לבריטניה מנדט להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, על שתי גדות הירדן. צ`רצ`יל נכנע ללחץ הערבי ונתן לערבים שלושה רבעים מהשטח - את כל עבר הירדן המזרחי. 

בכך כבר חולקה ארץ ישראל לשניים. הוקמה מדינה ערבית ונותר היה רק להקים את המדינה היהודית ממערב לירדן, אך הערבים לא הסתפקו כמובן בתכנית החלוקה הזו – ממש כפי שדחו כל תכנית חלוקה שבאה לאחר מכן, ושוב פתחו בסדרת מעשי טרור, ובעקבות כל גל כזה הגיעה ועדה בינלאומית נוספת, ושוב שורטטו מפות והארץ "חולקה" שוב  ושוב – רק כדי להביא לגל איום יותר של מעשי דמים. 

85% מאזרחיה של ירדן הם פלסטינים. ירדן היא פלסטין, דה פקטו, ואם היו מתקיימות בחירות דמוקרטיות בירדן – כך תהיה גם דה יורה. ולמרות זאת, מאמינים כל אלו שפעם האמינו שהשמש סובבת סביב כדור הארץ, שאין די במדינה פלסטינית אחת. הפלסטינים תובעים עוד אחת, ממערב לירדן, ולפיכך אם תוענק להם מדינה כזו – יבוא שלום למזרח התיכון. 

סמואל הנטינגטון בספרו " התנגשות הציוויליזציות" מונה בשנת 2000 למעלה מ-130 סכסוכים מזויינים על פני העולם כולו, 95% מהם הם בין מוסלמים לבין שכניהם. גבולות האסלאם מדממים, בכל מקום כמעט על פני הגלובוס מנסים מוסלמים להתפשט טריטוריאלית על חשבון שכניהם. המחלה היא גלובלית, אך דווקא בארץ ישראל מאמינים כי הסכסוך הוא מקומי ובעל אופי שונה, וכי ויתורים טריטוריאליים יפתרו את הסכסוך. 

בדומה לכך האמינו אירופים רבים ב-1938 כי ויתורים טריטוריאליים להיטלר ישביעו את רעבונו ויביאו שלום. וכי מי יכול היה אז להאמין כי היטלר רוצה לשלוט בעולם כולו? וכי מי מאמין היום שהאסלאם רוצה לשלוט בעולם כולו? אם רק יוותרו היהודים על מולדתם – יהיה שלום. 

ובכל זאת, הפיתרון של "שתי מדינות לשני עמים" צריך להיות מקובל על הכל. יש מדינה ליהודים בישראל, ויש לפלסטינים מדינה בירדן. אם אין הם רוצים שמלך האשמי ישלוט באמצעות מיעוט בדואי על 85% מהאוכלוסייה – הם צריכים להחליף את השלטון. אבל אסור ששלטון המיעוט הבדואי על הרוב הפלסטיני בירדן יביא  להקמת מדינה נוספת, על חשבון ישראל. 

במרחבי ירדן ניתן ליישב את כל הפליטים הפלסטינים בעזרת סיוע כלכלי מהעולם כולו, לפתח מקורות מים ואנרגיה ודיור ותעסוקה, בסכומים קטנים בהרבה ממה שהשקיע עד כה העולם בהחזקת הפליטים במשך 60 שנה במחנות, בתנאים מחפירים. זהו פתרון הומניטרי הכרחי, שגם יפרק חלק גדול מהנפצים הממשיכים להתפוצץ בארץ ישראל ב-60 השנים האחרונות. 

אולי אחרי שהפליטים ימצאו פיתרון, והעולם המערבי יפסיק לממן חינוך לשנאה ולטרור במוסדות אונר"א ויפסיק להנציח את הפליטות במקום ליישב מחדש את הפליטים – אז אולי אפשר יהיה להגיע למצב שבו שתי מדינות, ברות קיום, ישראל וירדן, חיות זו לצד זו בשקט. אז אולי ניתן יהיה לאפשר לערבי המתגורר ברמאללה, שיהיה תושב ישראל ואזרח המדינה הפלסטינית-האשמית בירדן, להצביע לפרלמנט בעמאן, ולחיות בשלום בארץ ישראל. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה