יום שלישי, 19 בינואר 2016

האחר שמותר לשנוא - בחירת העורך

 

 
פורסם ב-27 בדצמבר 2011, 18:21 במדור כללי
28.12.2011
 

 בשעה טובה, נמצאה לחילונים בישראל קדושה מעונה משלהם: טניה רוזנבליט, נוסעת האוטובוס מאשדוד שבריונים חרדים ניסו להכריח אותה לעבור למושב האחורי. בימים האחרונים נמצא גם מי שהשווה אותה, בדחילו ורחימו, לרוזה פארקס, האשה השחורה שסירבה לעבור לירכתי האוטובוס במונטגומרי, אלבמה, והציתה את אש התנועה לזכויות האזרח. 

נסחפנו קצת, לא? אם טניה היא רוזה, כנראה שהמשטרה עם החרדים ומכה חילונים באלימות, סטודנט חילוני שמבקש ללמוד באוניברסיטה חרדית צריך ליווי מינימלי של המשמר הלאומי, וכנופיות חרדים תולות חילונים מזדמנים על עץ כבילוי של מוצאי שבת (פרשת "אמט טיל" משלנו? אוליי תוסיף יותר נופך דרמטי?!). 

דע עקא, שסיסמאות דרמטיות אך נבובות מתוכן גורמות עוול של ממש לציבור חרדי גדול שלכוד בין הפטיש לסדן ואינו חלק מאותם "קיצוניים-סקריקים" שרק משחירים את דמותם.  ייתרה מזאת, לצערי, הקריאות נגד הדרת נשים גורמות לציבור זה רק להחרפת הדילמה בין השתלבות להתבדלות, בין הדיפוזיה לישראליות לבין אימת הקנאים. בכל פעם שמתעורר גל אנטי-חרדי מכליל ופשטני, החרדים נדחקים לקיר.

כן, בוא נודה על האמת, החרדים מעצבנים. מעצבנת העובדה שאינם משרתים בצבא, שאינם חלק אינטגרלי משוק העבודה, שאינם משלמים מסים או מתנדבים למילואים, כדי שלא לשרת ומשום שהם פשוט יכולים. מעצבנים הפוליטיקאים שלהם, שטובת הכלל אינה מעניינת אותם והם דואגים בגלוי רק למגזר שלהם, כאילו מעולם לא הייתה "ערבות הדדית" ו"כל ישראל חברים". ברם לא פחות מהם מעצבנת העמדה החילונית-תקשורתית הקבועה ביחס אליהם. עמדה פטרונית, מתנשאת ומזלזלת שתמיד לעת מצוא מתנפלת על החרדים כ"שעיר לעזאזל" נוח ומשחירה את דמותם ברבים.

במדינה שלאומיותה מבוססת על יסוד שבטי ולא אתני, שהשלטון והתרבות שלה מבוססים על הפרד ומשול וקנא וסכסך, הדוסים הפכו לאחר שמותר לשנוא. והבעיות של הציבור הכללי איתם, שרובן ככולן נובעות מטעויות וחולשות שלו, הפכו לדגל שבו מנופפים כל אלה שלא רוצים לצאת חוצץ בין שמאל לימין, קפיטליסטים וסוציאליסטים: להגיד משהו נגד מישהו בתחומים האלה זה לא נעים, אבל להיות נגד החרדים יעשה אותך מינימום מרטין לותר קינג.  
שר התחבורה לא צריך לחפש צילום עם טניה רוזנבליט, אלא להודיע שחברה שתפלה נוסעות תיקנס בסכום מאיים ואפילו תאבד את רשיונה. בכל מקום בישראל, בשכונות חרדיות ובכפרים ערביים ובהתנחלויות כמו גם במרכז הארץ, החוק צריך להיות חוק והממלכה צריכה למלוך וזכויות וחובות האזרח צריכות להיות שוות לכולם - "דינא דמלכותא דינא". זה פשוט ומתבקש, אבל ישראל, אחרי 63 שנים, עדיין אינה מדינה פשוטה הנשענת על חוקה, אלא אוסף של הסדרים מקומיים ושנאות כלליות בין שלל ציבורים. 

בכל העולם חיים חרדים, ובכל העולם חייהם זרים לרוח הזמן, לבושם מוזר ומנהגיהם מתנגשים עם מה שאחרים רואים כזכויות בסיסיות. אבל בשאר העולם איש אינו מעלה בדעתו שלא יעבדו (אלא אם הם רוצים לרעוב) או שלא ישמרו חוק. 

באף מקום אחר בעולם אין להם תפקיד של בובת וודו, שלתוכה אנחנו רשאים לנעוץ את סיכות התסכול והזעם שלנו. בכל מקום אחר בעולם טניה רוזנבליט היתה יושבת איפה שהיא רוצה: אבל בלעדיה, איך היתה לנו סוף סוף, ששים שנה אחרי המקור, רוזה פארקס משלנו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה